זקיפת תשלומים בתיק הוצל"פ מזונות

מונח בפניי ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצל"פ בפ"ת מיום 30/6/13, כב' הרשמת הר ציון אשר דחתה הבקשה בטענת "פרעתי" שהגיש המערער.

כתב הערעור עוסק ומתייחס לבסיס הנתונים אשר הביאו למחלוקת אשר הונחה בפני רשמת ההוצל"פ.

בכתב הערעור ישנו אכן ערבוב עובדתי. בחלק מנימוקי הערעור מתייחס המערער לכך שאין זה הגיוני שהוסכם שהמערער ישלם כ-7,700 ש"ח לחודש מזונות לקטין אחד ולכאורה ניתן ללמוד מטענות אלו כי המערער חולק על החלטת כב' רשמת ההוצל"פ בהתייחסותה לפרשנות הסכם הגירושין.

חלק נוסף מכתב הערעור מתייחס לאופן ייחוס התשלומים שהתקבלו ועיקרו בסעיף 17 לכתב הערעור שבו מציין המערער בכתב מודגש ומוגדל "אך כאמור אין מחלוקת כי האם מדי חודש קיבלה מהמערער את הסך של 3,000 ש"ח וזכותו של האב לקבוע ולסוג את ה-3,000 ש"ח כדמי מזונות ובמיוחד בנסיבות תיק זה".

בפתיח לדיון שבפניי הבהיר ב"כ המערער וציין במפורש כי הערעור מתייחס אך לכך כי כב' רשמת ההוצל"פ לא התייחסה לטענתו זו של המערער ולא שמה דעתה לכך שיש לקבוע שהתשלומים ששילם המערער יזקפו תחילה לתיק המזונות.

מנגד טענה ב"כ המשיבה כי המערער חזר על טענותיו באשר לפסה"ד, טענות שאין מקומן בפני בית המשפט בערעור על כב' רשמת ההוצל"פ שכן פסה"ד ברור, וככל שיש למערער טענות כנגד פסה"ד יש להעלותן בתובענה נפרדת. עוד הוסיפה ב"כ המשיבה כי ישנו חסר מהותי בכך שלא הוגשו עיקרי טיעון על ידי המערער.

אכן, סבורני כי לו היו מוגשים עיקרי טיעון כסדרם הייתה בהירות רבה יותר באשר למיקוד נשוא הערעור אולם, לא ניתן לראות בכך זלזול של המערער בסדרי הדין שכן בית המשפט התיר בסופו של יום לראות בכתב הערעור כעיקרי טיעון ולבקשת ב"כ המערער.

יחד עם זאת, לאחר שהבהיר ב"כ המערער את נשוא הערעור דומה שניתן היה לקדם פתרון המחלוקת ולמרות ניסיונו של בית המשפט לא צלח בית המשפט בניסיונו זה.

לגופו של עניין - פסה"ד אשר מבוצע בהוצל"פ עיקרו הסכם אשר אליו הגיעו הצדדים ואשר קיבל תוקף של פסה"ד. אין מחלוקת כי פסה"ד כולל בחובו שני חיובים עיקריים המוטלים על המערער: האחד -  תשלום מזונות חודשי בשיעור של 2,500 ש"ח בתנאים ובהצמדות שבהסכם.

השני - תשלום חלק מדמי השכירות לטובת האישה. על פי ההסכם  האישה כך שהאישה מקבלת 3,000 ש"ח לחודש והיתרה מועברת למערער.

אין גם מחלוקת כי במשך כ-12 חודשים שילם המערער לאישה 3,000 ש"ח לחודש. האישה, המשיבה זקפה סכום זה לטובת חלקה המגיע לה מדמי השכירות ע"ח החיוב הרכושי פעלה במקביל בתיק הוצל"פ מזונות לגביית דמי המזונות המגיעים לה על פי ההסכם דהיינו סך של 2,500 ש"ח לחודש. המערער שב וטען כי נוכח העובדה שהוא משלם 3,000 ש"ח לחודש יש לזקוף סך זה לטובת חיוב המזונות. בדיון הבהיר שוב ב"כ המערער כי אכן ישנו חיוב חודשי רכושי אך דינו, ככל שלא ישולם להגבות כחוב כספי.

המשיבה מנגד, טוענת כי המערער גבה את דמי השכירות והעביר מתוכם את הסך של 3,000 ש"ח למשיבה ומשכך נהיר כי מדובר בתשלום על חשבון החיוב הרכושי ובדין נזקף הזיכוי לעניין הרכושי.

עוד הוסיפה המשיבה לטענותיה כי הווה עובדה כי עד אשר לא הפסיק המערער לשלם את דמי השכירות לא נפתח תיק הוצל"פ לעניין זה.

חוק ההוצל"פ ותקנותיו קבעו הליכי גבייה שונים לעניין גביית מזונות וכגון 21 ימי מאסר בגין פקודת מזונות. עיכוב יציאה מן הארץ אינו מתבטל אחרי שנה אחת. עיקולים על רכוש לא יבוטלו אלא לאחר איפוס חוב המזונות ועם סיום החוב בפסה"ד. אין הגבלת סכום עיקול משכורת ונוכח ההגנות שבחוק הגנת השכר.

עוד אציין כי בהוראות סעיפים 75-76 לחוק ההוצל"פ העוסקים בזקיפת הכנסות הביצוע וחלוקת הכספים קובעים כי כאשר ישנם מספר הליכים המבוצעים כנגד חייב תינתן קדימות בכספים המתקבלים והם יובאו תחילה על חשבון תיקי מזונות.

הגנות אלו באו על מנת להגן על זוכים במזונות וקבלת צרכיהם הנדרשים להם למחייתם. עוד יצוין כי בית המשפט המחוזי קבע כבר כי הוראות חוק ההוצל"פ לעניין גביית מזונות הן קוגנטיות כך שלא ניתן להחיל תחת כנפיהם חיובים אשר אינם מענייני מזונות כך שגם אם יסכימו צדדים שחיובים רכושיים יגבו כחיובים למזונות לא ניתן יהא לאכוף הסכמה זו בהוצל"פ.

מן הכלל אל הפרט שבפנינו -

מערער זה שבפנינו נדרש כחייב לשלם שני סוגי חיובים כאמור - חיוב מזונות וחיוב רכושי. משכך, כל תשלום אשר שילם המערער (החייב בהוצל"פ), היה צריך להזדכות תחילה לתיק המזונות. יתר על כן יצוין כי הואיל ונפתח תיק הוצל"פ כנגד החייב נהיר כי תשלום שהתקבל היה צריך להזדקף על חשבון החיובים שבגינם מתנהל תיק ההוצל"פ שאחרת יוצא שבמקביל לנקיטת הליכי גבייה בתיק הוצל"פ מזונות נערך תחשיב מקביל בעניינים הרכושיים, תשלומים ששילם החייב נזקפו לאותו חשבון צידי וכנגד המערער התנהלו הליכי גבייה בתיק מזונות על כל המשתמע על כך.

כפי שמחויב רשם ההוצל"פ ובית המשפט להגן על זוכים בגביית מזונות המגיעים להם נדרש הוא גם להגן על חייב ועל מנת שהליכים שננקטים נגדו יעשו על פי הדין ועל פי הצדק.